אגמי ואח' נ' קרן פז חברה לבנין בע"מ ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.עניינה של התביעה בליקויי בניה אשר נתגלו בבית התובעים.

2.לטענת התובעים, בתאריך 21.01.04 כרתו חוזה עם הנתבעת לבניית ביתם. בתאריך 29.11.06 שלחו התובעים לנתבעת מכתב בעניין ליקויי הבנייה שהתגל, אליו צירפו חוות דעת מהנדס מטעמם (להלן: "מהנדס התובעים"). לעמדת מהנדס התובעים, נמצאו בבית ליקויים בתכנון, בקירות ובתקרות, בטיח ובצבע, בריצוף, בציפוי ובחיפוי, בחשמל, באלומיניום, בטיח החוץ וצבע החוץ. את עלויות כלל הנזקים העריך מהנדס התובעים בסך 28,893.15 ₪.

התובעים טענו כי מאז שליחת המכתב לנתבעת, האחרונה לא ביצעה דבר, ורק ביקשה לאפשר לה פרק זמן סביר לשם ביצוע הבדיקות בדירה. לדידם, הנתבעת התרשלה בבניית הבית, בבחירת הקבלנים מטעמה, בבחירת חומרי הבנייה באיכות ירודה, באי הקפדה על הוראות הדין בעניין תקן הבנייה ובאי מניעת אותם פגמים שהתגלו ע"י אמצעים נדרשים. לטענתם, החוזה שבו התקשרו עם הקבלן הוא חוזה אחיד אשר תנאיו מקפחים משום שהם מאפשרים לנתבעת להתנער מאחריותה כלפי התובעים. התובעים עותרים לקבל את שווי הנזקים כולל שכ"ט המומחה, פיצוי אבדן הנאה ושכ"ט עו"ד בסך 32,700 ₪.

3.הנתבעת טענה כי היא יזמית הנדל"ן אשר התקשרה עם קבלן שיבצע את הבנייה (להלן: "הקבלן"). במהלך שנת הבדק הקבלן סיפק לדיירי הפרויקט את המעטפת המלאה של תיקוני שנת הבדק על עבודות הבנייה. במהלך שנת 2008, הקבלן פשט את הרגל והנתבעת נכנסה בנעליו והמשיכה לבצע את התיקונים בדירת התובעים. לטענתה, לעניין ליקויי הבנייה העיקריים להם טוענים התובע, חלפה תקופת האחריות בת שלוש השנים, מיום ביצוע התיקונים בבית התובעים. לטענת הנתבעת, הפניה האחרונה, בטרם פנו התובעים בשנת 2011, הייתה ביום 14.07.2007, קרי, לאחר כארבע שנים. לטענתה, יכול להיות כי התובעים לא תחזקו את הדירה בצורה נאותה או התרשלו באחזקתה ולכן אין לה אחריות על הנזק שגרמו בדירה. לטענתה, לא מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד משום שהם יוצגו ע"י עו"ד שקרא ובדק את הסכם המכר ולכן יהיה מדובר בחוסר תו"ל לטעון זאת.

הנתבעת צירפה חוות דעת מומחה מטעמה, מר אבי גולדשטיין (להלן: "מהנדס הנתבעת"). מהנדס הנתבעת מצא כי בגגון מעל המבואה לא קיים כל ליקוי הדורש תיקון; במרפסת הגג קיימים רעפים הבולטים משולי הגג אך גם הם לא דורשים תיקון; סדקים בפינת האוכל ובמדרגות שעלות תיקונם היא 700 ₪; סדקים בחדר שינה, חדר רחצה וחדר ההורים בעלות תיקון בסך 840 ₪; רטיבות בשלושה מוקדים בעלות תיקון כוללת של 2,000 ₪; בריצוף הסלון ובמבואה לא נמצאה רטיבות מתחת לאריחי הריצוף.

4.הודעת צד ג' ששלחה הנתבעת נמחקה.

5.בתיק זה התקיימו מספר דיונים, בדיון הראשון מתאריך 23.05.13 הגיעו הצדדים להסכמה באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יבדוק את הליקויים העולים מכתבי הטענות וחוות הדעת.

המהנדס והשמאי מר אייל שנהב (להלן: "שנהב") אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, מצא ליקויים אלה: לא בוצע אף מים בגגון הכניסה וגגון היציאה לבית; ישנם סדקים בקירות המבנה וכן בין הקירות לתקרה; ישנם סימנים לעליה קפילרית של מים במספר מקומות; אותרו קילופי צבע רבים; אותרו ארבע פינות טיח חלודות; מספר לוחות קופינג התפרקו; נדרש כיסוי בלוח החשמל; נמצאו סימנים לחדירת רטיבות בשני מוקדים, בפינת האוכל ובחדר ההורים ;ונמצאו סדקים וקילופי צבע בציפוי קירות החוץ. להערכתו אומדן תיקון הליקויים כולל פיקוח הנדסי מסתכם בסך של 17,875 ₪ ללא מע"מ. המומחה ציין בסעיף 6 לפרק ההקדמה בחוות דעתו, כי

"לגבי חלק ניכר מן הליקויים הנטענים בחוות דעתו של מומחה התביעה עברה תקופת האחריות זה מכבר. אף על פי כן לא נמנעתי מלפרט ומלתאר את הליקויים הללו משום שטענת תום תקופת הבדק היא טענת הגנה משפטית ולא הנדסית.".

6.הצדדים זומנו להתייחס לחוות הדעת בדיון נוסף בתאריך 08.10.13, או אז ביקשה נציגת הנתבעת (שהיא עורכת דין, ולא ניתן לה היתר לייצג את הנתבעת בהליך זה) לקיים דיון נוסף אליו יוזמן המומחה לחקירה נגדית. הנתבעת הסכימה להצעת בית המשפט לפיה יועברו שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט ולאחר קבלת התשובות, יוגשו על ידי הצדדים סיכומים בכתב. לאור השיהוי בהגשת הבקשה, התייצבות עורכת דין מטעם הנתבעת ללא היתר, עיכוב בבירור התביעה והצורך של התובעים להגיש סיכומים בכתב – חוייבה הנתבעת בהוצאות בסך 750 ₪.

7.הנתבעת שלחה למומחה שאלות הבהרה, עליהן הגיב המומחה וקבע, כי תקופת הבדק הסתיימה עבור כל הליקויים המפורטים בחוות הדעת, למעט הליקוי העוסק בסדק שבקירות החוץ; כי הגימור בוצע בשליכט בגימור רגיל (לא גס), הגימור אינו מהווה תחליף לאף מים והטענה שלא קיימת נגירת מים אינה נכונה; כי עלות האיטום במסדים והצביעה מסתכמת בסך של 4,200 ₪; וכי עלות התיקון בגג לרבות הצביעה היא בסך של 1,500 ₪.

8.הנתבעת טענה בסיכומיה כי חלק מהתיקונים בוצעו ע"י התובעים באופן עצמאי בניגוד להסכם המכר; כי התובעים פנו לראשונה לנתבעת רק בחלוף כחמש שנים ממועד מסירת החזקה בדירה בדרישה לביצוע תיקונים, שאינם עוד באחריות הנתבעת; כי התובעים לא זכאים לפיצוי בגין אבדן הנאה מהבית משום שלפי חוות דעתו של שנהב, מרבית התיקונים הינם מחוץ לבית. הנתבעת חזרה על טענות שנכללו בכתב הגנתה.

9.התובעים טענו בסיכומיהם כי אין להם מה להוסיף על מה שנטען בדיונים ובכתב התביעה, ודורשים פיצוי בסך 28,202 ₪ המורכב מאגרה בסך 327 ₪, חלקם בשכ"ט השמאי מטעם ביהמ"ש בסך 2,950 ₪, עלות תיקון הליקויים בסך 17,875 ₪, הצמדה ועלות החומרים כיום בסך 800 ₪, הוצאות בהתאם להחלטה מיום 08.10.13 בסך 750 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 3,500 ₪, ניקיון לאחר שיפוץ בסך 500 ₪, וכן פיצוי בגין היעדרות מעבודה והוצאות בסך 1,500 ₪.

10.מאחר והתובעים טענו בכתב התביעה לקיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד, ועל פי הוראות סעיף 20 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, העברתי את כתבי הטענות ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיבחן את תנאי החוזה באשר לטענת הקיפוח. חרף חלוף הזמן (החלטתי נמסרה ליועמ"ש ביום 20.12.13), לא התקבלה עמדת היועמ"ש בעניין זה, ומצאתי כי אין מקום לעכב עוד את מתן פסק הדין.

דיון והכרעה

11.התובעים טענו כי בחוזה שנחתם נכללו תנאים המגבילים את אחריות הנתבעת לליקויי בניה ולטיב העבודה הם תנאים מגבילים ומקפחים, ועל כן יש לבטלם. בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "החוק"), "חוזה אחיד" הוא:

"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם."

סעיפים 3-4 לחוק קובע מהו "תנאי מקפח" כך: